מטבע הדברים, גם נושא איכות הסביבה זוכה להתייחסות הלכתית, בין ע"י מצוות עשה ואל תעשה ובין אם כ"מצפן רוחני" שמתווה בפני יהודי מאמין את הדרך שבה יש להתייחס לסביבה.
כיצד בא נושא איכות הסביבה לידי ביטוי בהלכה? על כך בכתבה הבאה:
“ויקח ה' אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה” (טו)
הציווי האלוקי הראשון בתנ"ך שניתן לקשרו לאיכות הסביבה מופיע בפרשת השבוע, ספר בראשית פסוק ט"ו. הכתובים מציינים בפירוש שהסיבה שבגללה ברא הקדוש ברוך הוא את האדם היא על מנת שיוכל לעבד ולשמור את מעשה הבריאה. לפסוק זה ישנן השלכות מרובות על ההלכה, ע"פ התורה שבעל פה. לא צריך פירוש רש"י על מנת להבין שאחת מהסיבות העיקריות לקיומנו על פני כדור הארץ היא לשמרו, וכאשר אנו הורסים את פלא הבריאה אנו פועלים בניגוד חמור לכוונתו של בורא עולם. לו היה רוצה הקב"ה שנזהם, נטנף ונשמיד את הפלא שייצר וודאי היה מציין זאת, אך העובדה שהשם יתברך בחר לציין במפורש שהונחנו בגן עדן על מנת לשמרו ולשומרו אומרת דרשני.
ומה בדבר הצווי לעבד את האדמה? גם במקרה זה אפשר לפעול ללא סתירה בין שני הציווים. איש לא אומר שאסור להקים מפעלי תעשיה ובכך לעבד את התוצרים המופלאים שקיבלנו, אולם גם כאשר אנו מקימים מפעלים הצווי לשמירה על הסביבה צריך לעמוד נגד עיננו. שמירה על חוק אוויר נקי ופליטת מזהמים בכפוף להיתר פליטה זו בוודאי פשרה שטומנת בחובה שמירה על שתי הסיבות שלשמן הגענו לעולם.
"בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: "ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבתי)
גם ספר קהלת מתייחס למצווה לשמור על העולם אשר ברא הקב"א. במקרה זה, מעבר לסיבה ההלכתית מצויינת גם סיבה "רציונאלית" אין הנעשה אין להשיב ונזק שתגרום, אף אחד לא יתקן – ומכאן שרצוי מאוד לא לגרום כל נזק.
ניתן לצמצם משמעותית את הנזק הסביבתי באמצעות מערכות סינון המבוססות על פחם (סינון פחם פעיל) אשר סופח את הרעלים בטרם שהעשן יוצא לאטומוספירה.
