עיצוב הבית הוא משימה אינסופית, שמתחילה כשאנחנו נכנסים לדירה או לבית חדש, אבל בפועל לא נגמרת אף פעם. אולי זה בגלל שאנחנו פשוט נהנים מזה מדי, אולי כי אנחנו משתנים כל הזמן ולכן רוצים לשנות את הסביבה שלנו כך שתשקף את השינויים שאנחנו עוברים, ואולי כי מטבענו האנושי הוא לא להיות מרוצים עד הסוף אף פעם מאיך שהדברים נראים ולשאוף לשנות כל הזמן.
כלל ראשון הוא פרקטים
תאמינו או לא, אבל רוב האנשים שמתקינים פרקט בבית, זקוקים לשינויים עיצוביים פחות מאשר אלה שאין להם פרקט. אולי זה קשור לעובדה שהפרקט כשלעצמו נותן תחושה שהבית מעוצב.
זה לא חייב להיות פרקט גושני מעץ מלא. ישנם פרקטים תלת שכבתיים שכבדים הרבה פחות מהשכבתי, ובוודאי יקרים פחות. זה נכון עוד יותר על הפרקט למינציה, שמגיע בכמה סוגי איכות ונותן יופי של דרוג עיצובי ונוחות אינסופית בעלויות מינימאליות.
כלל שני הוא צבע קירות
ככל שהצבע יהיה ניטראלי יותר, כך יימאס להם פחות מהר.
צבעים מיוחדים, דומיננטיים ובעלי נוכחות, נוטים להשתלט על העיצוב ובאופן טבעי לעורר בנו את הרצון לשנות מהר יותר. צבע לבן, שמנת ובני משפחתם, הם צבעים שמאפשרים לנו שקט גדול יותר וגם שינויים קטנים יותר מקבלים יותר מקום.
כלל שלישי הוא פונקציונאליות
ככל שיהיה לכם נוח יותר בבית, ככל שהעיצוב יהיה פונקציונאלי יותר, כך תרגישו פחות צורך לשנות ולהתאים את העיצוב מחדש לאורח החיים שלכם. אל תשחקו בנוחות שלכם. בסופו של דבר, בבית גרים אנשים שצריכים להתנהל, לחיות, לאכול, לישון ולהרגיש נוח. אתם לא אמורים לשרת את הבית, אלא הבית אמור לשרת אתכם.
נסו לשמור על שלושת הכללים האלה, ותראו כמה שקט יהיה לכם. פתאום כל רהיט חדש שתכניסו הביתה, כל חפץ חדש שתקנו או אפילו שינוי בתעשו בבית במיקומים של רהיטים, יקבלו משנה תוקף ויספקו את הצורך שלכם בשינויים בלי לעשות מהפיכות גדולות. באופן פרדוכסאלי לכאורה, המשפט "משביעו רעב מרעיבו שבע", תופס גם כאן, וככל שתעשו פחות שינויים תזדקקו להם פחות ושינויים קטנים יתנו לכם מה שפעם שינויים גדולים נתנו.
ועל זה נאמר: אם לא תנסו לא תדעו.
