הפרה למשל, לא זכתה להניק את העגל שהולידה, אלא הופרדה ממנו אחרי הלידה. התרנגולת לא זכתה לעשות אמבטיות חול, לנוע בחופשיות או לחיות בלהקה. האדם לוקח כמובן מאליו שבעלי החיים נועדו לשרת את הצרכים שלו, ללא התחשבות בצרכים של בעלי החיים עצמם. דבר אחד ברור – לבעלי החיים אין את היכולת להגן על עצמם. נשאלת השאלה: מה הוא יחסה של היהדות לבעלי חיים? האם התורה מכירה בבעלי חיים כבעלי מעמד מוסרי, כקבוצה בעלת צרכים שיש להתחשב בהם? קיימות כמובן גישות ופרשנויות שונות. גישה אחת סוברת שהיות והאדם עומד במרכז הבריאה, "מותר לו" לנצל לצרכיו את כל היתר – בעלי חיים וצמחים. במאמר זה נתמקד בפרשנויות ובמקורות המגלים יחס של חמלה והתחשבות כלפי בעלי חיים.
חמלה כלפי בעלי חיים ביהדות
ניתן למצוא בתורה סימוכין שונים המעידים על הכרה בכך שלבעלי חיים ישנם צרכים שיש לכבד ולהתחשב בהם. דוגמה לכך ניתן למצוא בפרשת משפטים, כאשר הטיעון שניתן לשמירת יום השבת הוא "למען ינוח שורך וחמֹורך, וינפוש בן אמתך והגר" (שמות כ"ג, י"ב).כלומר, התורה מגנה על זכותם של השור והחמור ליום מנוחה בשבוע החל מזמן כניסת שבת עד זמן יציאת שבת, בדומה לקבוצות חלשות בחברה האנושית - בן האמה והגר. פסוקים נוספים המדגימים רגישות כלפי בעלי חיים הינם: "לא תחרֹוש בשור ובחמֹור יחדו" (דברים, כ"ב, י'); "לא תחסֹם שור בדישו" (דברים, כ"ה, ד').
בנוסף, התורה קובעת סייגים שמטרתם להגביל את השימוש בבעלי חיים, ובכך להפחית את מידת האכזריות הכרוכה בניצול שלהם בידי האדם. הדוגמה הכי בולטת היא חוקי הכשרות: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות, כ"ג, י"ט). בזכות האיסור על אכילת בשר וחלב יחד, רובינו נאכל ארוחה שכולה צמחונית בנופש בשבועות. דוגמאות נוספות: "כי יקרא קן צפור לפניך... לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם, ואת הבנים תקח לך" (דברים, כ"ב ו'-ז'); "ושור או שה אֹתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא, כ"ב, כ"ח).
הפסוק "יודע צדיק נפש בהמתו" (משלי, י"ב, י') מלמד שהתורה מעודדת להתייחס לבעלי החיים שאנו מגדלים כאל אינדיבידואלים, בעלי נפש ורגשות. גם משה וגם דויד מתוארים במקורות כרועי צאן מסורים המעניקים יחס אישי לכל כבשה שבעדר שלהם. בזכות תכונה זו אלוהים רואה בהם דמות ראויה להנהיג את עם ישראל.
חזון הצמחונות
פרשנים רבים מסכימים שהדורות הראשונים היו צמחונים, ורק אחרי המבול התיר אלוהים לאדם לאכול בשר. לאחר הבריאה, נאמר לאדם: "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע... ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע, לכם יהיה לאכלה". זהו המצב האידיאלי, שהיה בראשית האנושות ואליו שואפים לחזור בחזון אחרית הימים. מדוע אם כן אלוהים התיר אכילת בשר לאחר המבול? לדברי הרב קוק, ההיתר ניתן בשל ההידרדרות המוסרית של האנושות והחטאים הרבים בין אדם לחברו. הכוונה היתה ליצור הפרדה מוסרית בין בני אדם לבעלי חיים על מנת להיטיב את היחסים בין בני אדם. בספרו "חזון הצמחונות והשלום מבחינה תורנית" כותב הרב קוק נגד לקיחת חיים ושפיכת דם למען הנאות, גם אם מדובר על דם בעלי חיים.
דון יצחק אברבנאל מסביר מדוע סיפק ה' לבני ישראל במדבר "לחם מן השמים" ולא בשר: "אמר הקב"ה למשה: הנה ענין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת זוללות ומלוי מעַים ותאוה גוברת. גם שהבשר מוליד באדם דם זדוני ואכזרי. ומפני זה תמצא שהחיות והעופות הטורפות אוכלות הבשר הם אכזריות ורעות. אבל הצאן והבקר תרנגולים תורים ובני יונה שמתפרנסים מעשב השדה אין בהם אכזריות ולא רשע, ולכן יעד הנביא שבזמן הגאולה העתידה 'אריה כבקר יאכל תבן' (ישעיהו, י"א, ז'; ס"ה, כ"ה). וביאר הסיבה בזה באמרו 'לא ירעו ולא ישחיתו' וגו' (ישעיהו, י"א, ט'; ס"ה, כה). הנה מפני זה לא אמר הקב"ה למשה שייתן לישראל בשר, כ"א לחם, שהוא מזון נאות והכרחי למזג האדם".
צמחונות ויהדות באורח מעשי
צמחונות אינה נפוצה בקרב יהודים דתיים. עם זאת, צמחונים מוכרים הינם הרב דוד כהן (המכונה הרב הנזיר), שהיה תלמידו של הרב קוק. וידועים גם מקרים של הקפדה על בית צמחוני מטעמי שמירת כשרות. עוד עדות לקיומו של ציבור דתי אשר בחר באורח חיים צמחוני ניתן לראות באתרי הכרויות או חיפוש שותפים לדירה שכורה. אנחנו עדיין רחוקים מהחזון של "ויגור זאב עם כבש", אך לכל אחד מאתנו יש את האחראיות המוסרית להיות חלק מיצירת עולם טוב יותר, המתבסס על חמלה כלפי כל היצורים החיים.