יום א (א כסלו)
להבין מ"ש בפע"ח
"לא בדרך התלבשות בלבד רק האור ממש לשנות הנבראים מכמות שהם שיתרפא החולה וירד הגשם משמים לארץ ויולידה ויצמיחה"
וזהו שאנו רואים ההפרש בין ק"ש לשמו"ע, דבק"ש אף שנתעורר באהבה, בכל לבבך ובכל נפשך גו', הרי ההמשכה היא רק בהגוף ונה"ב, אבל לא במציאות העולם, משא"כ בשמו"ע שעי"ז ממשיך המשכה חדשה במציאות העולם, להיות רופא חולים ומברך השנים, וטעם הדבר הוא, לפי שכל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר כנ"ל.
(סה"מ תשי"ז עמ' צד)
"שהיא המשכת החיות מא"ס ב"ה שהוא לבדו כל יכול"
הנה ממש"נ א-ל דעות הוי', היינו, שב' הדעות הם בא-ל הוי', מוכח, שלא רק דעת עליון הוא אמת, אלא גם דעת תחתון הוא אמת. והיינו, שאי אפשר לומר שהעולם וכל אשר בו הוא מציאות שקר, שהרי נאמר בתורה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ובעולם זה דוקא ניתנה התורה והציווי על קיום המצוות, שזוהי הוכחה גמורה שהעולם הוא מציאות, ולכן נקרא בשם יש. וביחד עם זה ישנו גם דעת עליון (א-ל דעות, דעות תרין) שהמציאות כולה כלא חשיב ממש לגבי כח המהוה ומחיה, מיש לאין, ולכאורה אינו מובן, איך יצדקו דעות תרין, דעת עליון ודעת תחתון, שניהם יחד. אך הענין הוא, שמצד השלימות דלמעלה שמחייבת להיות נמנע הנמנעות, יכולים להיות שני הפכים בנושא אחד ובבת אחת, היינו, שיהיו הן דעת עליון והן דעת תחתון, ושניהם יהיו אמת.
(סה"מ תשי"ז עמ' פ)
יום ב (ב כסליו)
"ומתחלקת ההמשכה לתרי"ג המשכות פרטיות לפי בחי' ערך המצוות"
בתניא רפכ"ג, דזה שהמצוות נקראים אברים הוא לפי שאברים הם לבוש להרצון. שבזה, כל המצוות (האברים) בשוה. אבל בפשטות צ"ל, דזה שהמצוות נקנקראים אברים הוא גם מצד ענין הפרטי שבכל אבר – ראה לקו"ת בחוקותי מז, ב, דזה שהמצוות הם רמ"ח אברים הוא ע"ד "כח הראיה בעין וכח השמיעה באזן". וראה גם לקו"ת בלק עא, סע"ב ש"ע"י קיום המצוות . . ממשיכים האור בפרט להתלבש במצוה פרטית שהיא אבר א' מרמ"ח אברים דמלכא". ולהעיר גם מלקו"ת במדבר יג, סע"א "המצוות שהם אברין דמלכא עד"מ יש בהן התחלקות". ובקו"א (בתניא) ד"ה להבין מ"ש בפע"ח (קנה, ב): להמשיך האור למטה לרמ"ח אברין דז"א ומתחלקת ההמשכה לתרי"ג המשכות פרטיות לפי ערך המצוות.
(סה"מ תשי"ז עמ' רנח הערה 23)
יום ג (ג כסלו)
"והנה לקיום מצו"ה שא"א לעשות ע"י אחרים מבטלין ת"ת ואפי' מעשה מרכבה"
עיקר המצוה דת"ת היא מצות עיון התורה, וכמ"ש רבינו הזקן בקו"א, שמצות והגית בו יומם ולילה, שזוהי מצות דבור התורה, נדחית מפני מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, משא"כ מצות ידיעת התורה, שזהו"ע עיון התורה, עדיפא מינה ואינה נדחית.
(סה"מ תשי"ג עמ' קע)
יום ד (ד כסלו)
"אך בלימוד הלכות אתרוג משיג ותופס האתרוג ממש ומצותו כהלכה בבחי' דבור ומחשבה וכש"כ הלומד הסוד אבל דוקא סודות המצוה דלא גרע מלימוד הלכותיה ואדרבה כו' אף שאינו משיג המהות"
ידוע בכוונת המצוות, שכל מצוה יש לה איזה עבודה וכפיה פרטית, וכמו במצות אתרוג, אתרוג ר"ת אל תבואני רגל גאוה, וכמו"כ האתרוג דר באילנו משנה לשנה, שהוא סובל את כל השינויים שישנם במשך השנה, שזה מורה על ענין הביטול, דכאשר הוא בישות, הרי בהכרח שיש בו איזה ציור והגבלה, שישנם ענינים שאינו יכול לסובלם, ומזה שהוא סובל כל השינויים, מוכח שאינו בישות כי אם בביטול. וכן הוא בשרשו למעלה, כמ"ש בזהר ע"פ וימלוך תחתיו הדר, הדר ודאי כמד"א פרי עץ הדר, והיינו, שאתרוג הוא בחינת מלך השמיני, הדר, שהוא שרש התיקון, והרי עיקר ענין התיקון הוא הביטול וההתכללות, שזהו ההפרש בין תהו לתקון, שבתהו היו ענפין מתפרדין, משא"כ בתקון. וזהו ההפרש בין יעקב לעשו, שבעשו, הגם שהיו ששה נפשות בלבד, נאמר נפשות לשון רבים, משא"כ ביעקב, אף שהיו שבעים, מ"מ כתיב נפש לשון יחיד. ומזה מובן שמצות אתרוג בנפש האדם הו"ע הביטול.
(סה"מ תשי"ז ח"ב עמ' קכח)
יום ה (ה כסלו)
"אלא שידיעת המציאות מההשתלשלות היא ג"כ מצוה רבה ונשאה ואדרבה עולה על כולנה"
הכוונה היא שיהיה גילוי אלקות בעולמות, שזוהי כוונת הבריאה שמצד טבע הטוב להטיב שיכירו גדולתו כו', שלכן לא היתה ההתהוות מהצמצום בלבד, כי אם ע"י סדר השתלשלות, בכדי שיהיה הגילוי, והיינו, דאף שההתהוות היא ע"י הצמצום שהוא העלם, מ"מ הכוונה בזה שיהיה אח"כ גילוי, הנה לזה ישנו שילוב הוי' באד', שיהיה גילוי אלקות בנבראים, אבל מ"מ ההתגברות היא משם אד', שנשאר המציאות, אלא שנעשה בזה ביטול היש.
(סה"מ תשט"ז עמ' נ)
¯
ויובן זה בהקדים תחלה מ"ש כי עמך מקור חיים, וידוע הדיוק דהול"ל כי אתה מקור חיים, שהרי הוא ית' הוא מקור החיים של כל העולמות, כמ"ש כי ממך הכל, ולמה נאמר כי עמך מקור חיים, דמשמע שהמקור חיים אינו העצמות ממש, כי אם דבר הטפל ובטל לך. והענין הוא, דעם היות שאמיתית ההתהוות הוא מהעצמות, וכמ"ש הרמב"ם שכל הנמצאים כו' לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו, הנה כן הוא באמיתית הענין, אבל ההתהוות בפועל היא ע"י כמה ממוצעים וענינים דסדר ההשתלשלות, והיינו, לפי שהעצמות הוא באין ערוך, ולא רק באין ערוך סתם, כי אם, שאין לו שום ערך ושייכות כלל להעולמות, ולכן לא היה אפשר להיות ההתהוות מהעצמות ממש, כי אם ע"י ממוצע דוקא, שיש לו איזה קצת ערך ושייכות להדבר המתהוה ממנו. והגם שענין ההתהוות הוא בדרך אין ערוך, מ"מ, צריך המהוה להיות לו איזה ערך ושייכות קצת עם המתהווה. וזהו שאנו רואים שיש כמה חילוקי מדריגות בהמתהוים, וכמו יש הנאצל ויש הנברא עד היש דעשיה, וטעם ההתחלקות בהמתהוים הוא מצד ההתחלקות שישנו בשרש ומקור המהוה, דיש הנאצל התהוותו היא מבחינת מלכות דא"ק, ויש הנברא התהוותו היא מבחינת מלכות דאצילות. והיינו, שכל ענין ההתחלקות שייך רק בדבר שהוא בגדר המשכה והתפשטות, והרי ידוע שכל עצם בלתי נמשך ובלתי מתפשט, ולכן לא היה אפשר להיות ענין ההתהוות מהעצמות, דמאחר שבדברים המתהווים ישנם כמה חילוקי מדריגות, ובפרט שהחילוקים שבהמתהוים הם מצד ההתחלקות שבמהוה (כנ"ל), א"כ לא היה אפשר להיות ההתהוות מהעצמות, כי אם ע"י ממוצעים דוקא. והגם אשר מי יאמר לך מה תעשה, וא"כ הרי היה אפשר להיות ההתהוות מהעצמות, היינו שיהיו חילוקים בהמתהוים אע"פ שהתהוותם היא מהעצמות, מ"מ, הרי ידוע שעלה ברצונו ית' שההתהוות תהיה עד כמה שאפשר להיות ע"פ השכל (אויף וויפל עס קען האָבן אַן אָרט אין שכל), וע"פ השכל אי אפשר להיות התהוות שבגדר התחלקות מהעצמות כנ"ל, וכיון שעלה ברצונו ית' שיהיו חילוקים בהנבראים, ושתהיה ההתהוות ע"פ השכל, לכן לא היה אפשר להיות ההתהוות מהעצמות, כי אם דוקא על ידי ממוצעים של סדר ההשתלשלות עד לספירת המלכות שעל ידה היא ההתהוות, אם מבחינת מלכות דא"ק או מבחינת מלכות דאצילות, אבל בכל אופן, ההתהוות בפועל היא ע"י ספירת המלכות. והיינו, דעם היות שאמיתית התהוות היש הוא מהעצמות, וכמ"ש רבינו באגה"ק שההתהוות היא דוקא ממהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח"ו, מ"מ, ההתהוות בפועל היא ע"י ממוצעים עד להממוצע דספירת המלכות. וזהו מ"ש כי עמך מקור חיים, לפי שההתהוות בפועל היא מהארה בלבד שטפלה ובטלה לך.
(סה"מ תשי"ח עמ' קלד, קלה)
¯
גם עני בדעת, מי שחסר לו בלמוד הנגלה דתורה, ואפילו בקיום המצות בהידור, גם זה נדרש ללמוד פנימיות התורה, "מנחת עשיר", ומזה עצמו "תבוא עליו ברכה", לקיים "עשר (עשה עצמך עשיר) – בשביל תתעשר", ואין עשיר אלא בדעת, כך שיהיה עשיר מבחינה רוחנית, בחושיו וביכלתו, והדבר יתבטא גם בעשירות לפי פשוטה, בגשמיות, בבני, חיי ומזוני רויחי.
(לקו"ש בלשה"ק ח"א עמ' 148)
"כמ"ש וידעת היום כו' דע את אלקי אביך כו' ומביאה ללב שלם כו' "
ישנו פתגם שיכול יהודי לחיות כל ימי חייו מבלי להחסיר מצות עשה ומבלי לעבור על מצות לא תעשה, ואעפ"כ – לא לדעת כלל אודות הקב"ה, והרי כאשר חסר ב"דע את אלקי אביך", אזי חסר גם בהענין ד"עבדהו בלבב שלם" (כסיום הכתוב).
(התוועדויות תשי"ד ח"ג עמ' 124)
¯
ומזה מובן גם בנוגע לחלק התורה שהוא פנימיות התורה – שכדי שיתחילו ללמדה גם אלה שעדיין לא למדוה, הרי ה"ממוצע" שבדבר הו"ע האהבה והקירוב, "גדולה לגימה שמקרבת",
והיינו, שכאשר ישנה תנועה של אהבה וקירוב מצד אחד, מצדו, אל אותם יהודים שעדיין לא לומדים פנימיות התורה, הרי טבע האדם – אפילו טבע שלמטה מטעם ודעת, ששרשו מהטבע שלמעלה מטעם ודעת – ש"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", שנעשה גם הקירוב מצדם.
וקירוב זה מביא להתכלית – שכולם יחד ילמדו את החלק דפנימיות התורה, שעז"נ "דע את אלקי אביך".
וענין זה מהוה הכנה והקדמה לגאולה השלימה, כמ"ש הבעש"ט במכתבו הידוע ע"ד המענה דמשיח מלכא על שאלתו "אימת קאתי מר" – "כשיפוצו מעינותיך חוצה".
וההסברה בזה:
התכלית דענין הגאולה הוא – ש"ישיגו דעת בוראם כו' שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (כמ"ש הרמב"ם).
וכיון שבנוגע לכל ענין של גאולה צריכה להיות הכנה המתאימה בזמן הגלות, הרי ההכנה להענין ד"מלאה הארץ דעה את ה' גו' " הו"ע "יפוצו מעינותיך חוצה", והיינו, שלימוד "דעה את ה' " כפי כח שכלו והשגתו של כאו"א, מהוה הכנה קרובה ל"מלאה הארץ דעה את ה' " מלמעלה למטה, שיהיה בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו.
(התוועדויות תשט"ו ח"א עמ' 131)
יום ו (ו כסלו)
"משא"כ הטפה נמשך בה גם ממהות הנפש ועצמותה המלובשת במוחין ולכן מולידה בדומה לה ממש"
וכמו שרואים באדם למטה שאין קישוי אלא לדעת, שזה מורה על החיבור וההתקשרות דהאבר עם המוח שבראש יותר מכל שאר אברי הגוף, שהרי בשאר האברים גם אם יחשוב בתאוה לא יתפעל ידו או רגלו, ומזה מובן שהיסוד מגיע למעלה מעלה כו'. וכן הוא בדרך ההמשכה מלמעלה למטה, כמו בהמשכת הטיפה, שנמשכת מהמובחר שבמוח ובאה למטה מטה עד סיומא דגופא.
(סה"מ תשי"ז עמ' קטו)
עלונים אלו אי"ה יאוגדו לכדי ספר עם סיומו של מחזור לימוד השיעור היומי בתניא.
הערות והארות ותיקוני שגיאות הדפוס, יתקבלו בברכה.
בסייעתא דשמיא יצא לאור
ספר "ביאורים בספר התניא"
הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא
ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש
כרכים א, ב – מחזור ראשון
כרכים ג, ד – מחזור שני
להזמנות: 0527155039
לקבלת העלון ישירות לדוא"ל: A770@012.net.il
